עמית,

חשוב לי שתקראי את המכתב הזה,כי זאת פריקת רגשות שאני חייבת שתדעי עליהם. אני זוכרת את היום בו הכרנו אותך והייתה בנינו כימיה,תמיד עזרת,ייעצת, עשית הכל כדי שיהיה לי טוב,ואני לפעמים זלזלתי,אבל אהבתי,וכן עשיתי בשבילך דברים שאני מקווה שבכל זאת לא שכחת.

זאת הייתה תקופה של הרבה אושר וחברות ששינתה אותי, שהפכה אותי לבן אדם אחר,יותר חזק ואמיץ. תמיד רציתי להיות כמוך,יש לך את האופי שאין לאף בן אדם שהכרתי כל חיי. את דמות לחיקוי בשבילי,תמיד היית ותמיד תהיי ואת עכשיו. עשיתי דברים שאני לא יודעת אפילו מאיפה הם באו. ואני לא בן אדם רע,את יודעת את זה. את מכירה אותי מספיק וגמאני אותך. אני חושבת שהמכתב הזה הוא מן מכתב סליחה,או פריקה,או לא יודעת מה. אני יודעת שאת לא רוצה לשמוע עליי יותר,ושהקשר הזה נגמר. אבל אני רוצה שתדעי שאני אוהבת אותך,תמיד אהבתי ואני תמיד יאהב.

וכל מה שאמרתי היה שטויות,דברים שאין לי מושג מאיפה הם באו… אולי זה נראה שלקחתי הכל בקלות אבל זה לא ככה, את אחד האנשים הכי חשובים בחיים שלי. הכי משמעותיים שאי פעם היו. עברתי איתך תקופה שאני לא מצטערת על רגע,אני מצטערת על זה שהיא הסתיימה. אני לא יכולה להחזיר את הגלגל אחורה,זה בטוח. אבל אני רוצה שתדעי שלמרות הכל,אני אוהבת אותך.

אני לא שוכחת אותך ואני לא אשכח אותך. אני יודעת שפגעתי בך,ולא פעם ולא פעמיים,הרבה יותר. ועשיתי טעות,פגעתי בבן אדם היחיד שבעולם הזה שבאמת רצה לטובתי. עשיתי טעות שאני לא יודעת איך לכפר עלייה. והלב שלי עכשיו מדמם מכאב,הידיים רועדות,העיניים דומעות. ואולי עוד מעט אני ארגע,אבל הכאב הזה והחיסרון שלך שאני מרגישה ילווה אותי כל חיי ואני יודעת את זה,ואני מצטערת. והפעם זה מהלב,מכל הלב והנשמה. מהלב הגוסס הזה,שזקוק לך.

אני מרגישה כאילו חתכו לי חצי מימנו ולקחו אותו. הרגשות שלי אלייך הם לא רק חברות,אלה הרבה יותר מזה. ואולי לא שמת לב,אבל זאת האמת. אני מתגעגעת אלייך,אין לך מושג עד כמה. והרגעים שלנו ביחד יהיו זכורים בלב שלי תמיד,בטוב וברע באש ובמים. לקחתי מימך הרבה דברים,מהאופי שלך,שיש בו כל כך הרבה אומץ וחוזק, שהרבה אנשים היו רוצים אופי כזה. אני רוצה לאחל לך את כל הטוב שבעולם,כי החלטת להמשיך בלעדיי.

אבל אני אהיה שם מאחור תמיד,אשגיח שאת בסדר. אני רוצה שיהיה לך טוב,ושתצליחי בחיים,ואל תשתני לעולם. כי את אחת ויחידה. ואני מאושרת על הרגע שהכרתי אותך ומכאן ניתן לומר שתי משפטים: “הווו איך שגלגל מסתובב” – המשפט הפרטי שלנו. “יש סיבה לכל דבר שכאן קרה” – ההיכרות שלנו,ואולי גם הניתוק קשר הזה. ועכשיו שיר שכתבתי בשבילך: נשארתי לבד,בלעדייך. עשיתי טעות,נשארתי מאחורייך. אמרתי דברים שלא הייתי צריכה לומר, הקרבתי יותר מידי דברים,בשביל כבוד ממוסגר. אני לא צריכה את זה יותר, אני צריכה אותך. את חלק מחיי, ועובדה זאת לא תשתנה. אמרתי מילים שסליחה לא יכולה לכפר, הכאבתי,פגעתי,והשארתי זיכרון מצמרר.

אך לא אשכח את הרגעים, רגעי האושר,וגם הכאב. אך הרגעים שהיינו יחד, רגעים שנשארו בתוכי, שאני לא יכולה להוציא מראשי. אני רק רוצה לאחל לך את כל האושר שבעולם, שלא תשכחי שאת לא כמו כולם. את מיוחדת,ושונה, את אחת ויחידה. ולמדתי מימך הרבה, וזה ילווה אותי לאורך כל הדרך. ואני מצטערת,רוצה לומר סליחה. ותזכרי שאותך אני אוהבת, ובהצלחה בהמשך הדרך לך אני מאחלת. את תצליחי,את גדולה מהחיים. ואני שוב רוצה לומר סליחה, ועדיין כאן,זקוקה למחילה.

ולאחר כל זה, נותר לי רק לומר סליחה. סליחה מהלב,מהנשמה. לא רציתי לפגוע בך, עשיתי טעויות אחרי טעויות. עמית, אני אוהבת אותך. ולא אהבה כמו שאת חושבת, אהבה הרבה יותר עמוקה וגדולה. לא שוכחת אותך, וכאן תמיד לצידך,גם אם זה לא נראה. סיו 3>

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.