סליחה מהבחור שהרס אותי

הייתי בת 14-מאוהבת עד טירוף במלך של היישוב.מבחינה חיצונית לא היית משהו.היו גברים ממך היו יפים ממך..אבל כל זה לא הזיז לי.ידעתי שבך יש משהו מיוחד.הקול שלך רדף אותי בלילות ובחלומות.

הייתי כותבת עליך ביומן.עוד כנערה בת 14 ידעתי שזו אהבת בוסר,אהבת נעורים..ובטח על זה מדברים כל סרטי הנעורים..אבל לא היה אכפת לי.ממש התאהבתי בך,נפלתי שדודה לרגליך.הייתי מהבנות האלה שהיום אני מרחמת עליהן.

אתה היית מדבר איתי..הייתי אז מאד ביישנית ותמימה..וגם..לא הי יפה-כל מילה שזרקת לעברי..נותחה מאות פעמים ביני לבין עצמי.הטעות היא שלי-אני זו שפתחתי בפניך את הלב..ואפילו לא ידעת את זה.

כל החברות ידעו שיש לי קטע עליך.אפילו שלא אמרתי את זה במופרש ולפעמים הכחשתי נמרצות..אבל הייתי טיפשה.הראיתי את זה בדרכים אחרות.מפה לשם באת עליי ערב אחד..מסתבר ש-2 חברות אירגנו לי איתך ועם כל החברים שלך מפגש.החארות האלו..איך הייתי עיוורת שרק השנה הזו הבנתי מי באמת היה מאחוריי כל הסכסוך הזה?! בכל אופן הבנות האלו הן לא העניין.זה אתה,אתה ואני.פחדן מוג לב

בשביל להתמודד איתי היית צריך לבוא עם כל החמולה שלך ולדחוק אותי לקיר,הטחת בי האשמות חסרות כל בסיס.חברה שלי קנאה והלכה וריכלה..אמרת לי ´´מי בכלל מסתכל עלייך.את חושבת שאני אוהב אותך?! אז בואי תני לי להבהיר לך אני לא חולם עלייך ואני לא אוהב אותך וכדאי שתרגיעי´´ לא הבנתי על מה אתה מדבר.במקום להעמיד אותך על מקומך שתקתי.

מאותו היום לא הצלחתי לבכות על המקרה אבל משהו בי מת..אני בוגרת היום בכמעט 5 שנים.הרבה דברים הספיקו להתרחש מאז.אני פחות ביישנית,אני יודעת לעמוד על שלי.נעשיתי גבוהה ויפה יותר.מהברווזון מכוסה החצ´ונים שהייתי הפכתי לברבור.העור שלי מעולם לא היה צח וחלק יותר.עור חלב שפתיים מלאות ואדומות ועיניים תכולות כחולות שמהפנטות אנשים ..ואני באמת לא מגזימה.

כל הזמן צלמים מחמיאים לי באירועים ובמסיבות ומנסים לצלם אותי מכל זווית.אבל עדיין עדיין מה שווה כל יופי החיצוני הזה אם אני מרגישה שהכל רקוב מבפנים.מאז המקרה איתך-לא באמת התגברתי על זה.כל מערכת יחסים שהייתה לי הייתי חסרת ביטחון ואיכשהו זה נגמר..ולא בגלל שהאחרים לא רצו-דווקא ההיפך.

הם נלחמו עד שפשוט הבינו שאין על מה אני לא בעניין שלהם.אני רחוק מהם..אני צריכה קודם כל לאהוב את עצמי בשביל שיהיה לי מה לתת לאחרים.אתה ריסקת לעצמי את כל הביטחון.היית האהבה הראשונה שלי ..והפגיעה שחשבתי שהיא תעבור כבר ממשיכה לרדוף אותי עד עכשיו..זה שאתה גר קרוב אליי ממש לא עוזר.למזלי אתה בצבא ואני בשירות לאומי ואנחנו בקושי מתראים..וכשמתראים אנחנו אפילו לא מדברים.מאז אותו מקרה התרחקתי מכלכם ביישוב.נעשיתי חשדנית וקשוחה.אני לא הפיירייארית של פעם.ממש לא.

אבל כל זה רק ההגנות שבניתי לעצמי. אני רוצה את הסליחה שלך,כן,גם אחריי כל השנים ההם.זה כבר לא רלוונטי..ואני לא מאמינה שאני עוד נושאת את הפצע המדמם הזה-אבל עד שלא אזכה ליישב איתך את העניין הזה אני לא אתגבר על זה.

אם אני עוד אוהבת אותך-?אוי .בוודאי שלא.אני גם לא שונאת אותך זה עבר לי.אני פשוט מרחמת עליך.הספקתי לשמוע עליך כמה וכמה דברים שעשית עם בנות ביישוב ואני כל כך שמחה שה´ אוהב אותי שהציל אותי ממך בזמן.עכשיו בעיניים בוגרות ומנוסות יותר-אני רואה אותך כפי שאתה באמת.ואני כל כך שמחה שזה לא הסתדר בינינו . ממני ורוניקה שלא מאחלת לך כלום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.