סליחה, חברתי לשעבר

חברתי לשעבר, אני יודע שאת עדיין שונאת אותי ואני עדיין בשבילך חרא של בן אדם, אבל אני רוצה לספר לך משהו.

פעם שיצאנו יחד, הרגשתי בפעם הראשונה בחיים שלי מה זה חום ואהבה.

את היית הראשונה בחיי. יצאתי איתך כי רציתי להרגיש מה זאת באמת אהבה. זה הדבר הכי מקסים שיכול לקרות. אני אהבתי אותך יותר מכל דבר אחר, לא היה אכפת לי מה אחרים חשבו ואמרו עליך. למרות זאת, לא הייתי בשל עדיין.

באהבה, צריך לדעת גם להתחלק ולשתף. היה לי מאוד קשה עם זה. הרגשתי פתאום שאני ואת אלה גופים שונים לגמרי, שני עולמות שלא יצליחו אף פעם להתחבר. מה ששבר את מערכת היחסים בינינו אלה היו הדברים הקטנים שלא עמדת בהם: זמן, אמון, ופרטיות.

באותו הזמן שחיכיתי לך, לא יכולתי יותר. היה לי קשה להתמודד ולסיים את זה כמו שצריך. זאת הסיבה למה עשיתי את מה שעשיתי. לאחר מכן, את רצית שנשאר ידידים. לא יכולתי גם עם זה להתמודד. כולה שיחות טלפון! זה מה שהייתי צריך לקבל – לשתף אותך בחוויות.

אבל הרגשתי עדיין פגוע והייתי מאוד טיפש! בסופו של דבר, נשארו הודעות הטקסט. טענת שאני לא מעוניין.

אני טענתי שאת מנסה לשחק בי. בסוף אני שרפתי את הקשר סופית. כן, אני יודע. אני חרא! אבל אני לא מסוגל יותר להתמודד עם הודעות טקסט נטולות רגש. מצידי, את יכולה לא לסלוח לי אף פעם. אחרי העוול שגרמתי לך.

אבל מה שאני מבקש ממך זה שתפתחי דף חלק בחיים שלך ותמשיכי הלאה.

את תמצאי בסוף את האחד והיחיד!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.