סליחה אבא שלא הצלחתי למשוך את הזמן

אבא היקר אתה היית אחד האנשים הקרובים ביותר אלי. חבר קרוב שבכל יום רביעי נפגשנו.

היה לנו מנהג קבוע: בתשע בבוקר אני באה אליך הבייתה, מרתיחה מים ומניחה על השולחן 2 כוסות עם קנקן תה.

אתה כבר הכנת מראש את הביסקוויטים וכך היינו יושבים וטובלים את העוגיות בכוס התה כמה שעות טובות. זה היה בשבלי התנתקות מוחלטת מחיי היום יום האינטנסיביים . שינוי שגרה בכל יום רביעי´´ ברחתי אליך´´ ולקחתי פסק זמן מהחיים.

דיברנו המון. הייתי משתפת אותך על העבודה, על הילדים, מתייעצת ובעיקר נהנהת מהרגעים איתך. לפני כמה זמן התחלת להרגיש לא טוב. היית כבר בן 85 והבריאות התערערה.

אושפזת בבית חולים ואני הגעתי יום יום לבקר אותך. באחד הימים הבטתי בי בעצב ואמרת לי ´´לולה´´ כך נהגת לקרוא לי, אני עצוב כי לא אספיק לראות את עידו מתגייס.שימי תמונה שלו תמיד על המקרר. יום אחרי זה אבא נפטרת. עידו לפני שבוע התגייס וכן יש לנו תמונה על המקרר.

סליחה . אם יכולתי למשוך את הזמן הייתי עושה את זה. שלך לנצח לולה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.