מוקדש לכולם — יסמין

יש דברים שאני רוצה להגיד ולא מצליחה, דברים שאני מנסה לעשות ולא מספיקה, יש אנשים שאני פוגעת בהם רק בגלל גאווה, יש בי רגשות בלי סוף שמציפים אותי כמו להבה, ויש לי אלף תשובות נכונות לאותה שאלה אחת ויחידה, נראה שיש לי המון חברות ואני עדיין כל כך בודדה, אפילו יש לי משפחה נורמלית יחסית ל´´סטטוס החברה´´,

יש לי ספקות והרהורים שעוברים לי במוח כמו מטחנה, יש בי רוחניות אבל היא כנראה לא מספיקה, יש לי כסף, אוכל, מיטה לישון בה, מחשב, טלויזיה, עבודה, יש לי בית עם כמה כיווני אוויר בקומה שמינית (ואחרונה), ועדיין אני לא כל יום אומרת תודה, על דברים שנראים מובנים מאליו להרבה מהסביבה, וכואב לי על צרות של אנשים שנמצאים בצרה,

אני יושבת כאן רושמת על המצב במקום להושיט עזרה, עדיין אני רוצה דברים לעצמי, אנוכית מידי, מודה, למרות כל ה´´יש´´ הזה אני מרגישה כל כך חסרה, וכמו איה כורם אני מוקפת בקליפה, עם מלא מלא קוצים שדוקרים כל אחד שמתקרב אליי יותר מס´´מ מרובע,

ואני הולכת נגד כיוון הזרימה, לא מתפשרת בכלום גם לא באופנה, איפור זאת סתם מ – ס – י – כ- ה!! ונצוויתי לא לעשות לי לא פסל ולא תמונה.. אז ´´פשיין טיוי´´..

לכו חפשו מי שינענע אותכם, בבקשה!! קיצר אין לי כח לחרוזים האלה אני פורשת מההקדשה.. מקווה שתקראו את זה ותפנימו כל מילה.. סתם שתדעו מי זאת יסמין.. (ראפרית מתחילה) (זה היה רק בשביל חרוז..

אל תפסו אותי בשורה!!) P-:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.