אתיקה מקצועית

לפעמים בני – אדם נותנים את נשמתם לאחר – רק בגלל שהם מאמינים בו ובדרכו.

מסלול החיים מוביל אותנו להפוך את התנהגותנו, והאדם שנתמך על ידינו כבר לא עומד בציפיותינו. אז אנו פוגעים בו בכל הזדמנות ומצפים שהוא ימשיך לזכור שפעם עזרנו לו ותמכנו בו. אבל הנפגע מתקשה לעמוד בעלבון.

ומחליט לפרוס כנפיים… ולעוף… למקום אחר. אבל …

הוא מתקשה לשכוח את אותו אדם שעזר לו בעבר. מה גם שהוא מעריך את אותו אדם כל – כך ועוקב אחר עשייתו – כדי ללמוד ממנו עוד משהו…

אבל החרטה לפעמים מייסרת. וגם אם אנו לפעמים עושים הכל כדי לשדר שליטה ואיזון – אנו מתפרקים מבפנים.

אין זה אומר שאנו לא כועסים על התנהגות הפוגע, אך החרטה גדולה בהרבה מהכעס..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.