סיפורי סליחה

סליחה ילדים ותודה אחת

בשלהי חודש אוגוסט התכנס צוות בית הספר בו אני עובדת ליום היערכות לקראת הראשון בספטמבר, הוא יום פתיחת שנת הלימודים. עם תום הישיבה חילקה מנהלת בית הספר מכתבי הערכה לכל אותם אנשי הצוות אשר התמידו להגיע באופן סדיר לעבודה, או שנעדרו אך במעט.

כמובן שלא קיבלתי מכתב הערכה שכזה, בהיותי אם [חד הורית] לשלושה בנים אשר מדי פעם חלו, או נפצעו, או היו צריכים בדיקת רופא-מומחה. כדי לסבר את האוזן – אבהיר כי משרד החינוך מאפשר למורה להיעדר מהעבודה לכל היותר שישה ימים בשנה בשל מחלת ילדיה – בלי קשר למספר הילדים שלה.

לא חשתי בליבי תרעומת ואף לא נצבט בי הלב, שכן ביחס לעבודתי - שלמה אני עם העובדות ועם המצב. לא כן חברתי למקצוע, שנפגעה על שלא קיבלה מכתב הערכה. גם היא אם חד הורית וגם היא נושאת לבד בעול גידול ילדיה, בעוד בעלה לשעבר כבר הקים לו משפחה חדשה בה הוא מושקע.

ניסיתי לעודד את רוחה ולאזן במקצת את תחושת הקיפוח שחשה אך ללא הועיל; דמעתה נשרה.

בעקבות הדברים האלה נכתבת רשימה זו, חלקה מבוססת על חוויות אוטוביוגראפיות וחלקה על חוויות של נשים אחרות; חד-הוריות וגם נשואות.

מכתב סליחה לילדיי:

"סליחה ילדים יקרים שלי.

סליחה על שעד היום לא יכולתי להצטרף לטיול שנתי של אף אחד מכם. סליחה על שלא יכולתי להיעדר יום נוסף מהעבודה כדי ללוות אתכם.

סליחה ילדים יפים שלי על כי לא הספקתי להגיע ליום ההורים שלכם משום שהתעכבתי ביום ההורים שלי בעבודה, שממש בלי התחשבות בנו, התקיים באותו היום ובאותן השעות. אני יודעת שהמורות שלכן חושבות שזה זלזול מצדי, אבל אסביר גם להן את המצב החדש שלנו.

סליחה ילדים שלי על כי אינני רוצה לחזור לחיות עם אבא שלכם אפילו שהוא אומר לכם שמבחינתו יחזור אם רק ארצה. אינני רוצה שתדעו עד כמה סבלתי ממנו ומדוע אינני יכולה וגם לא רוצה לסלוח לו לעולם.

סליחה ילדים קטנטנים שלי על שלא הופעתי למסיבת סוף השנה של שניכם... ביליתי אותה בבית ספרו של אחיכם הקטן אשר סיים את כיתה א' – עוד תלמדו על משפט שלמה.

סליחה ילדים מושלמים שלי על כי אינני יכולה להתחלק לשלושה חלקים בו זמנית.

סליחה ילדים שמחים שלי על כי ראיתם אותי בוכה בלילה.

סליחה ילדים ישרים שלי על כי אני משקרת לכם לפעמים... על שקר לבן כבר למדתם?

סליחה ילדים חכמים שלי על כי גם אני עושה טעויות לפעמים, בין היתר, כאשר כעסתי עליכם ללא סיבה מוצדקת.

סליחה ילדים טובי לב שלי על כי אין לי כסף לשלם עבור חוגים לכולכם; השנה אין חוגים בכלל.

סליחה ילדים מקסימים שלי על שהשארתי אתכם חולים בבית ויצאתי לעבוד... (ביומיים הראשונים למחלתכם, כשבערתם מחום, הייתי איתכם ביום ובלילה.)

סליחה ילדים צודקים שלי שלא הצעתי את עצמי אף פעם להיות בוועד הכיתה שלכם... אין לי זמן לזה.

סליחה ילדים סבלניים שלי שיש לי כל כך הרבה ישיבות אחר הצהריים ואתם מתגעגעים לאימא.

סליחה ילדים מצחיקים שלי על שאמרתי לכם פעמים כה רבות ש"העבודה שלי היא לא צחוק".

סליחה ילדים תמימים שלי על הדברים שאינני רוצה שתדעו... לפחות לא כיום... כשתגדלו תבינו.

סליחה ילדים רכים שלי על שהחיים שלנו נראים לכם קשים יותר משל אלה של השכנים מלמעלה ומשל החברים בכיתה... זה לא בהכרח נכון אגב.

סליחה ילדים פטפטנים שלי על השעות שאני מדברת בטלפון בענייני עבודה עם הורים של תלמידים או עם מורות אחרות.

סליחה ילדים מלאכים שלי על כי עשיתי הכל על מנת שחייכם יהיו טובים יותר משהיו ועל כי לעולם לא תדעו עד כמה הצלחתי בכך.

סליחה ילדים אמיצים שלי שגם בבקרים הגשומים לא הסעתי אתכם לבית הספר כדי שלא אאחר לעבודה.

סליחה ילדים בריאים שלי על כי אתם חוזרים הביתה לפניי ואת ארוחתכם  החמה אתם מחממים במיקרו.

סליחה ילדים חרוצים שלי על כי לא ליוויתי אתכם ביומכם הראשון ללימודים – הייתי חייבת לקבל את פני תלמידיי החדשים בבית הספר.

סליחה ליצנים שלי על שבפורים התאפרתם והתלבשתם אצל השכנה בעוד אני יצאתי מוקדם לעבודה.

סליחה שלא הבאתי, שלא קניתי, שלא השגתי, שלא יכולתי, שלא נתתי, שלא עניתי, שלא עשיתי, שלא הכנתי, שלא ערכתי, שלא בישלתי... בזמן או מספיק או בכלל.

תודה אחת

ותודה אחת ילדים שלי – לצוות הנהלת בית הספר שכל כך מבין, מתחשב והולך לקראת!